איתי לוי מטיל פצצה בנוגע ללהיט הגדול שלו
"כמעט שיר אהבה - זה פשוט לא אני", אמר איתי לוי בראיון לירון אילן והדהים כאשר התנער מהלהיט ואמר שהמעריצים אוהבים הרבה יותר שירים אחרים שלו מהאלבום החדש, בדיוק כמוהו: "מעדיף את הסגנון המזרחי השורשי". ראיון עם זמר מזרחי גאה
נתי לוי חמישי, 13 נובמבר 2014 20:35בראיון השבוע ברדיו ירושלים עם ירון אילן בתכנית "מנטה", איתי לוי ענה לשאלתו של אילן מדוע לא קרא לאלבום על שם הלהיט "כמעט שיר אהבה" שצבר קרוב ל-6 מיליון צפיות, ואמר בצעד אמיץ כי דווקא הפידבקים שקיבל בהופעות הם רבים יותר על שירים אחרים כמו למשל "מה עובר עלייך" והוא שמח על זה. עוד אמר איתי לוי על שיר הבכורה כי הוא הכי פופי שיש באלבום, בניגוד לאופי המזרחי השולט, והוא למעשה לא יחזור לסגנון דומה כי "זה פשוט לא אני", לדבריו. המוזיקה המזרחית האסלית עם הרוח הנוסטלגית זה הצד המועדף עליו.
אם מניחים בצד את ההישגים של "כמעט שיר אהבה" מדובר בהתבטאות אמיצה ומעוררת כבוד לאומן המזרחי הצעיר והמבטיח שלמעשה מתנער מהלהיט הגדול שהתחיל את דרכו ומקדש את עצמו לאמונה העצמית שהמוזיקה המזרחית האמיתית היא הצד החזק שהוא רוצה לטפח. כדי לסבר את האוזן, במקרה דומה לפני כעשור הגיב קובי פרץ שהוא מתבייש בשירי הדיכאון שביצע בתחילת הקריירה למרות שקהל רב נהר אחרי אותם שירים מצליחים. יחי ההבדל.
"שומר על המוטיבים המזרחיים"
איתי לוי שלום, תסביר לנו את כוונת "זה פשוט לא אני".
"כמעט שיר אהבה' הוא כידוע הכי מזוהה מהשירים שלי, אבל העיבוד הוא יותר פופי, יותר גיטרות חשמליות וזה פחות אני, זו הייתה הכוונה. אני הולך ומתגבש בחומרים. אני מאוד מאוד רוצה לקחת את השילוב של מוזיקת עולם, ים תיכונית, מזרחית, מוזיקה מבית אבא, כל השילוב מבית הכנסת - זה השילוב שאני רוצה ללכת אליו לא כמו ב'כמעט שיר אהבה".
אתה יודע שזו אמירה אמיצה.
"מה זה אמיצה, תראה, אני מאוד מאוד רוצה לשמור על המוטיבים של המוזיקה המזרחית והים תיכונית ואני הולך לחזור אחורה, עוד יותר אחורה בשביל זה, בתוך תוכי אני מאמין, יש לי משפט כזה שאני הולך לפיו: 'אי אפשר להמציא את הגלגל אבל אפשר להוסיף שן בגלגל' - אז אני מאמין שאם אתה לוקח חומר ישן, אתה יודע ללכת למקומות של גיטרות של פעם, הדברים של פעם ולעשות מוזיקה של רטרו ואז להוסיף מוזיקת עולם, רוק, להוסיף כלים שלא כל כך משתמשים בהם".

בוחר במזרחית האמיתית. איתי לוי (צילום: אילן פולישוק, בטריבונה)
אז איזו דרך אתה מתווה לעצמך?
"אני מגדיר את הסגנון שלי כמאוד שורשי. כי כמו ששמעת ב"ילדות של פעם" הכנסתי את הקטע של הבית כנסת של "לך דודי לקראת כלה", יש לי גם באלבום שיר שנקרא "קול צחוקה", המעבד אסף צוריה הלך למקום אחר לגמרי עם גיטרה קלאסית וגיטרה אקוסטית אבל הביצוע היה מזרחי ושמרתי על הניואנסים שלי. אני פחות מאמין בכמות ויותר באיכות, ללכת למשחק של לגעת ולא לגעת".
לסיום היה חשוב לאיתי לוי להבהיר משהו: "כמעט שיר אהבה" אני חושב גרם להרבה כותבים ומעבדים ולקהל להיפתח אליי ולהאמין בדרך שאני הולך אליה עכשיו, לא הייתי יכול לבקש לדבר טוב יותר. הוא פתח לי דלתות, ואני נהנה לשיר את השיר הזה לא רק מיליון פעם - אלא 6 מיליון פעם! אנשים שואלים אותי לא נמאס לך לשיר אותו, אז אני אומר 'להפך', לפעמים אני לוקח אותו למקום של הרגאיי, הבלאדי, זה שיר שאני נהנה מאוד לשחק איתו והוא עושה לי הכי טוב בנשמה. הוא הרים אותי, הוא נתן לי אומץ לעשות עם עצמי עכשיו דברים אחרים", אומר לוי. והרווח כולו של הקהל המזרחי שיכול לזכות בזמר מזרחי צעיר, מוכשר ואמיתי שאינו פוחד ללכת בדרך הטובה.




